יעל דן, עיתונאית ותיקה ואהובה, עוררה סערה עם הצהרתה המפתיעה בתוכנית "תעודת עיתונאי" בערוץ כנסת. הצהרתה, "אני צופה בערוץ 14 ורוצה למות", עוררה דיון ציבורי סוער, כאשר רבים מביעים את דעותיהם על ערוץ 14 ועל התפקיד של עיתונאים בעיצוב דעת הקהל. באופן אישי, אני סבור שהצהרתה של דן מעלה שאלות חשובות על אתיקה עיתונאית ועל השפעת התקשורת על החברה. מה שהופך את הנושא למעניין במיוחד הוא העובדה שדן היא דמות מוכרת ומכובדת בתעשיית התקשורת, עם קריירה ארוכה ומכובדת. היא החלה את דרכה בגלי צה"ל, המשיכה בערוץ הראשון, ולאחר מכן בערוץ 2, שם הגישה תוכניות כמו "כנגד כל הסיכויים". היא זכתה בפרסים רבים, כולל פרס סוקולוב לתקשורת האלקטרוניקה ופרס על מפעל חיים. עם זאת, הצהרתה של דן מעלה גם חששות לגבי חופש הביטוי והדעות השונות בתקשורת. ערוץ 14, בבעלות איש העסקים יצחק מירילשוילי, מזוהה עם מחנה הימין בישראל. דן הביעה ביקורת על הערוץ, ואמרה שהיא רוצה שהוא ישמור על כללים עיתונאיים של הגינות, וימנע מפרסום פייק ניוז. באופן אישי, אני סבור שהנושא מעלה שאלות חשובות על אתיקה עיתונאית ועל האחריות של עיתונאים כלפי הציבור. העיתונאים, כמו כל אדם, יש להם דעות ועמדות, אך הם צריכים לשמור על אובייקטיביות ולהציג את כל הצדדים של הסיפור. מה שדן מעלה הוא נושא חשוב, אך הוא גם מעלה שאלות על חופש הביטוי ועל האחריות של התקשורת בעיצוב דעת הקהל. באופן אישי, אני סבור שהתקשורת צריכה להיות מגוונת ומאוזנת, ולהציג את כל הצדדים של הסיפור. זה מה שהופך את הנושא למעניין ומעורר מחשבה.
